פסק-דין בתיק ת"ק 17367-11-12

1.         לפני תביעה להשבת סך של 3,875 ש"ח ששולם בגין קנס מינהלי.

2.         ביום 15.11.2009, נצפה התובע על ידי  מפקחים מיחידת פיתוח הכפר של משרד החקלאות (להלן: " הפקחים"), כשהוא מבעיר גזם חקלאי, בסמוך למטע זיתים באזור כפר כנא-טורעאן.

3.         התובע נחקר ביום האירוע באזהרה, והודה בחקירתו, כי הבעיר את האש ללא רישיון בכתב מאת המפקח ממשרד החקלאות, כנדרש בחוק. להגנתו, טען התובע, כי לא ידע  שיש צורך בקבלת אישור (נספח ב' לכתב ההגנה).

4.         ביום  16.11.2011, הוטל על התובע קנס מנהלי בסך של 2,500 ש"ח בגין הפרת הוראות סעיף 3 לחוק למניעת שריפות בשדות, תש"י-1949 (להלן: " החוק למניעת שריפות בשדות"), אותו היה עליו לשלם עד ליום 16.02.2012.

5.         ביום 19.12.2011, פנה התובע לנתבעת בבקשה לביטול הקנס המנהלי, בטענה להעדר עניין לציבור, ותוך התחייבותו " לא לבצע את העבירה הזאת בעתיד, וזאת בגלל שהיום אני יודע שהדבר אסור עפ"י החוק", (הבקשה צורפה כנספח לכתב התביעה).

6.         ביום  3.01.2012, נדחתה הבקשה לביטול הקנס המנהלי, מאחר ונמצא כי הקנס הוטל כדין ואין עילה לביטולו. עוד צויין במכתב הדחיה, כי התובע רשאי להגיש בקשה להישפט תוך 30 ימים (מכתב הדחייה צורף כנספח לכתב התביעה). 

7.         בחלוף המועד הקבוע לתשלום הקנס, ובהעדר בקשה מטעם התובע להישפט, הועבר הליך גביית הקנס לגביה במרכז לגביית קנסות. התובע שילם, בתחילת חודש אוקטובר 2012,  את הקנס בסך כולל של 3,250ש"ח.

8.         לאחר שהתובע שילם את הקנס, הוא שב ופנה ביום 4.11.2012 לנתבעת, בבקשה נוספת לביטול הקנס, תוך שהוא מציין, כי הגיש בקשה להישפט והוא ממתין לזימון לבית המשפט. התובע לא צירף לבקשתו אסמכתאות ואף לא המציא לנתבעת אסמכתאות במועד מאוחר יותר, על מנת שתשוב ותישקל בקשתו (נספח ח' לכתב ההגנה).

9.         התובע טען בכתב התביעה מושא ההליך שלפני, כי במועד האירוע, ביקש לשרוף גזם במטע הזיתים שלו, באותה העת הופיע אדם שהזדהה בפניו כאיש ממשרד החקלאות, ושאל אותו מדוע הוא שורף ואמר לו כי הדבר אסור, ורשם את מספר תעודת הזהות שלו. לתדהמתו, קיבל לאחר שנתיים הודעה בדבר הטלת קנס מנהלי קצוב בסך של 2,500 ש"ח. לטענתו, שלח ביום 27.10.2012, מכתב לנתבעת בבקשה לבטל את הקנס ולהישפט, אולם לא קיבל תשובה ולא זומן למשפט. בתחילת אוקטובר 2012, שילם את הקנס. לסיום ציין התובע, כי בשנות התשעים עבד בקק"ל ועסק בכיבוי שריפות וחזקה שיודע מהי שריפה המסכנת את הסביבה. משכך, ראוי, לפנים משורת הדין, להשיב לו את סכום הקנס ששילם.

10.       הנתבעת טענה, כי התובע הודה בביצוע העבירה. התובע לא קיבל היתר שריפה מהנתבעת ולא היה ברשותו ציוד כיבוי אש בעת השריפה של הגזם, כמתחייב. שריפת הגזם בוצעה בצמוד למטעי זיתים, כשלושה מטרים מהכביש הראשי ובסמוך לעמוד מתח חשמל גבוה. התנהלותו של התובע סיכנה באופן ממשי את שלום הציבור, תוך גרימת זיהום סביבתי ותוך סיכון בריאותי וסביבתי.

עוד נטען על ידי הנתבעת, כי עסקינן בעבירה מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שלה הינה חמש שנים מיום ביצוע פעולת החקירה האחרונה, וטרם חלף המועד. זאת ועוד,  העיכוב בהטלת הקנס נוצר מסיבה עניינית וראויה, השלמת הליך התקנת תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי-מניעת שריפות בשדות), שנועד להקל על מבצעי עבירות מסוג הנדון, באופן שיוטל קנס מנהלי במקום הגשת כתב אישום. הנתבעת הכחישה, כי בקשה להישפט ששלח התובע לא נענתה. למרות שאפשרה לתובע להגיש בקשה להישפט באיחור מהמועדים הקבועים בחוק, לא הגיש התובע בקשה. לכן, יש לדחות את התביעה.  

העדויות:

11.       בדיון שהתקיים לפני ביום 15.08.2013, העיד התובע מטעמו. מטעם הנתבעת, נשמעו עדויותיהם של הפקחים מר איציק כהן (להלן: "מר כהן") ומר עדי אסל (להלן: " מר אסל"). 

            בנו של התובע ייצג את אביו בהליך.

דיון והכרעה :

12.       סעיף 3 לחוק למניעת שריפות בשדות, תש"י -1949 (להלן: " חוק למניעת שריפות בשדות"), שעניינו איסור שריפת צמחים שלא ברישיון, קובע כדלקמן:

" לא ישרוף אדם צמחים בשדה, בין שהם מחוברים לקרקע ובין שהם תלושים, ולא יגרום לשריפתם, אלא לפי רשיון בכתב מאת המפקח, או מאת אדם שהורשה לכך על ידיו, ובהתאם לתנאי רשיון כזה."

            החוק למניעת שריפות בשדות נועד לחזק את אמצעי האכיפה נגד שורפי גזם ופסולת חקלאית ללא פיקוח, תוך גרימה למפגעים סביבתיים ובריאותיים וכן למנוע נזקים כתוצאה משריפות בשטחים חקלאיים שיצאו מכלל שליטה. לשון סעיף 3 לחוק ברורה. הוא אינו מבחין בין שריפה של כמות קטנה או גדולה של צמחים בשדה, אלא אוסר כליל את שריפתם ללא רישיון בכתב מאת המפקח או מאת אדם שהורשה לכך על ידיו.

13.       מהתובע נגבתה עדות תחת אזהרה. במסגרת עדותו הודה התובע, כי הדליק את האש בקרבת כביש ראשי " יש קצת לכלוך ולא היה לי מקום אחר לשרוף... אני הדלקתי..." (ע' 1 שורות 10, 14 לנספח ב' לכתב ההגנה). עוד הודה התובע, כי אין בידיו ציוד כיבוי כלשהו " יש לי עלים ואיתם אם יש שריפה אני מכבה עם הענף ועם העלים" (ע' 1 שורה 16 לנספח ב' לכתב ההגנה).